ב-10 שנים האחרונות עברתי בית ספר של החיים.

אבי חלה ונפטר, אמי חלתה ונפטרה.
סאגה משפטית קשוחה וממושכת לאחר פטירתה של אמי.
אחיי ואני טיפלנו בהורינו במסירות רבה, ואפשר לומר ששכחנו מעצמנו לעיתים קרובות.

במקביל הפכתי להיות יזמית עסקית עם כל הקשיים הכרוכים בכך.
אה, וגם נכנסתי להריון והפכתי לאמא טרייה בלי עזרה מההורים שלי.

במציאות אחרת יכולתי לבחור לוותר ולהגיד שאין לי זמן.
באמת ככה זה הרגיש, שאין לי זמן!

אבל החלטתי לשים את בריאותי במקום הראשון לא משנה מה!
ידעתי שאם לא אדאג לבריאותי, לא אוכל לעזור להורי ולא אוכל להתרכז בפיתוח העסק ולדאוג לקטנה שלי.⁠

כן, לפעמים זה גם כרוך בויתורים על הרבה דברים כמו מסיבות, חתונות, מפגשים עם חברות, סדרות טלוויזיה ועוד.

אבל אני יכולה לומר לכן מנסיוני – דווקא בתקופות העמוסות והקשות – אל תוותרו על כושר!
אם לא הייתי מתעקשת להמשיך בכושר בכל התקופה הקשה הזו, הייתי מאבדת ממזמן את השפיות.. ובמבט לאחור –

זה היה כל כך שווה את זה!⁠